השיבה שופטינו

• מהותה וקביעת מקומה של ברכת המשפט

בסוגיית הגמרא בה נתבאר סדר ברכות שמונה עשרה, אמרו לאחר ברכת קיבוץ גלויות: (מגילה יז, ב) ‘וכיון שנתקבצו גליות נעשה דין ברשעים, שנאמר ואשיבה ידי עליך ואצרוף כבור סיגיך, וכתיב ואשיבה שופטיך כבראשונה’.

ובטור (או”ח סימן קיח) מבאר: ‘[ברכה] אחת עשרה, השיבה שופטינו כבראשונה, ומה ראו לאומרה אחר קבוץ גליות דכיון שיתקבצו הגליות עושה דין ברשעים, קודם שיבואו להתיישב בירושלים כדכתיב (ישעיה א) “ואשיבה ידי עליך ואצרוף כבור סיגיך ואסירה כל בדיליך” וע”י כן “ואשיבה שופטיך כבראשונה” וחותם בא”י מלך אוהב צדקה ומשפט’.

ובמהרש”א מסביר: וכיון שנתקבצו גליות נעשה דין ברשעים כו’. אברכת השיבה שופטינו כו’ קאמר לה ולא מפורש בה דין ברשעים, אלא כיון דהוזכר בה להשיב שופטים כבראשונה, אז הוי דין ברשעים כדמייתי מקראי, ואשיבה ידי עליך ואצרוף כבור סיגיך דהיינו דין ברשעים, וכתיב ביה ואשיבה שופטיך כבראשונה גו’, ומיהו ק”ק דהיכן מוזכר בהני קראי דמייתי קיבוץ גליות, למימר דדין ברשעים תולה בקיבוץ גליות, ואין לומר ואשיבה שופטיך גו’ משמע ליה קיבוץ גליות, דא”כ בהך ברכה גופה דהשיבה שופטינו כו’ מוזכר נמי קיבוץ גליות’.

במאירי (מגילה שם) כתב: ‘נתקבצו גליות שְָׁבוּ השופטים, והוא סמיכת השיבה שופטינו’.

בפשטות כוונת הדברים היא על דרך שכבר ביארנו בברכת קיבוץ גלויות, שבברכות אלו אנו כבר באים לבקש את בקשות הכלל, לאחר שכבר ביקשנו על בקשות הפרט. ומבקשים לפי הסדר מתחילים עם הצורך היותר בסיסי, ואחר כך ממשיכים לבקש עניינים נוספים ומעלות רמות. והתחלנו עם בקשת קיבוץ גלויות שכולל את החירות של עם ישראל מעול הגויים,  ולאחר שביקשנו על המבנה הבסיסי של צורת העם שיימצא במקום אחד משוחרר מעול הגויים. אנו מתחילים לבקש על שלימות צורתו ותיקונו של העם, בהעמדת המבנה הרוחני המתוקן בהנהגת המשפט.

וכך כתב רבי משה בן מכיר ב’סדר היום’ משום שאחר קבוץ הגליות תחזור עטרה ליושנה, מציון תצא תורה, ויחזרו הסנהדרין למקומם כאשר בתחלה, כמו שנאמר (ישעיה א כו) ואשיבה שופטיך כבראשונה’ וגו’. אנו מתפללים שיבוא אותו זמן, שהתורה תתקיים כראוי ונדון בדיני התורה כראוי כדין וכשורה בלי פחד ואימה, וגם היועצים והם החכמים והזקנים מנהיגי הדור. והמלכות תחזור למקומה בענין שיצא לנו שם לכבוד ולתפארת כאשר היה בתחלה ‘רבתי בגוים – רבתי בדעות’.

בספר ‘צידה לדרך’ (מאמר ראשון כלל א’ פל”ו) כותב טעם מעניין לסמיכות הברכות ושייכות מינוי שופטים לקיבוץ גלויות: ‘לפי שבקבוץ גליות ישתנו הדעות וכו’ וכפי רוב וגודל שינוי הצורות ישתנו הדעות, ולא יסכימו איש את אחיו (ואפילו היוצאים מארץ אחת ומאויר אחת) הוצרכה התורה לשום שופטים עליהם וכו’, קל וחומר אל עם אשר נקבצו מכל הארצות צריכים שופטים ושוטרים, וכן כתוב בייעודי הגאולה העתידה ואשיבה שופטיך כבראשונה ויועציך כבתחלה’.

וב’עץ יוסף’ (סידור אוצר התפלות) כתב אחר שהתפללנו תקע בשופר גדול לחרותנו, וזה ידוע שאין אנו נגאלין אלא בשביל המשפט כמו שכתוב ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה.

• השיבה שופטנו כבראשונה

נוסח הברכה מיוסד על הפסוק בפרק ‘חזון ישעיהו’ (ישעיה א, כו) “ואשיבה שופטייך כבראשונה ויועצייך כבתחילה, אחרי כן יקרא לך עיר הצדק קריה נאמנה”. והיינו כי כאשר אין ישראל נמצאים במעמדם הרצוי, הם מונהגים ונשלטים על ידי שופטים שאינם ראויים, שהשפעתם על העם היא שלילית. ואנו מתפללים שישובו לנו שופטים ומנהיגים צדיקים, שישיבו את העם לדרך התורה.

בספר עבודת הקודש לרבי מאיר בן גבאי כתב: ברכת המשפט שיהיו שופטינו ממנו שישיבם כבראשונה ישפטנו על פי התורה ולא יהיו אויבי ה’ פלילים, וזו רעה חולה תחת עבד כי ימלוך והשפחה יורשת גבירתה, ומלוך עלינו אתה ד’ לבדך, ובזמן הגלות כאילו אנחנו תחת רשות אחר, וכמו שכתוב ירמיהו (ט, יג) ‘בעלונו אדונים זולתך’ ואנו שואלים שתגלה ותראה מלכות שמים עלינו ולא יהיה נעלם דרך שעבוד וכו’.

על מהותה ותוכנה של ברכה זו ניתן ללמוד מהנוסח המקוצר שקבעו בברכת הביננו, כנגד ברכה זו. ‘והתועים בדעתך ישפטו’, ומפרש בשיטה מקובצת: ‘אותם שהם תועים עכשיו במשפט, תשיבם ותלמדם לשפוט בדעתך, שתשרה שכינתך על הסנהדרין’.

• ויועצנו כבתחילה

ב’פסיקתא דרב כהנא’ (טו, יא), ובילקו”ש (ישעיה רמז שצא, מובא ב’סידור הרוקח’ על ברכה זו) דרשו על הפסוק בישעיה שהוא מקור הנוסח (א, כו) “ואשיבה שופטיך כבראשונה ויועציך כבתחילה וגו'” (שם כו) ‘ואשיבה שופטיך כבראשונה זה משה ואהרן ויועציך כבתחילה זה דוד ושלמה’.

ומצאנו ביאורו בלקוטי הגר”א מכת”י: ‘שופטים הם היושבים על כס המשפט להעניש את מי שנתחייב על פי המשפט, יועצים הם אלו המלמדים את העם דרך הישר כדי שלא יעשו עוולה זה לזה, ולא יצטרכו להגיע למשפט, על כך אמרו רבותינו: ‘ואשיבה שופטיך זה דוד ושלמה ויועציך זה משה ואהרן’ כי משה ואהרן לימדו את העם דרך ה’ לעשות צדק ומשפט לבל יצטרכו להגיע לידי דין ומשפט אך דוד ושלמה שפטו את העם על מעשיו כמו שנאמר בדוד תהלים (קא, ה) “לבקרים אצמית כל רשעי ארץ” ואצל שלמה נאמר (מלכיס א’ י, ט) “ולעשות משפט וצדקה” זהו שאמר הנביא ישעיה ואשיבה שופטיך כבראשונה ויועציך כבתחילה היינו כבתחילה קודם לבראשונה, לפיכך ואשיבה שופטיך אלו דוד ושלמה ויועציך אלו משה ואהרן שהיו עוד קודם לכן כבתחילה.

הגר”מ סולובייצ’יק זצ”ל ביאר “שופטינו” ר”ל דיינים הדנים דיני תורה, וכמו בי”ד הגדול של כ”ג וע”א. “ויועצינו” ר”ל מורי הוראה סמוכים לעניני איסור והיתר. ואע”פ שגם בגלות יש דיינים ומורי הוראה, אולם באמת בזה”ז אין לנו חלות שם הוראה מדאורייתא, כל זמן שבעו”ה אין סמיכה. ולעתיד לבוא במהרה הסמיכה תוחזר למקומה, ונזכה לחלות שם הוראה מדאורייתא.

בהרבה מפרשים מובא ביאור (על פי הגר”א) ש’יועצנו’ הם הנביאים, שהם יעצו לעם ישראל כיצד לנהוג על פי ה’, כלומר שהשופטים מנהיגים על פי ידיעתם בתורה, והנביאים יועצים על פי השראת רוח הקודש שעליהם. ומבין שניהם נמצא הנהגת עם ישראל מושלמת בהנהגה עליונה.

• והסר ממנו יגון ואנחה

צריך להבין שייכות בקשת ‘והסר יגון ואנחה’ לברכה זו. ב’ר”י בר יקר’ מבאר שהתיבות מיוסדות על שם הכתוב (ישעיה לה, י) “ופדויי ה’ ישבון וגו’ ונסו יגון ואנחה”, ושייכותו להשבת השופטים הוא על שם הכתוב (משלי כט, ב) “במשול רשע יאנח עם”.

וברבנו בחיי כתב (בראשית מט, טו): ‘ומפני שעסק התורה צריך פנאי והשקט הגוף ואי אפשר שתתקיים במי שיש לו טרדות ואנחות, על כן תיקנו לנו חז”ל בתפילה השיבה שופטינו כבראשונה, ויועצינו כבתחילה והסר ממנו יגון ואנחה, ואין הכוונה במתפלל שישיב לנו ה’ יתברך השופטים והיועצים כדי שינגוש עסקי חובותיו, ולא לזה כיוון ישעיה שאמר (ישעיה א, כו) ואשיבה שופטיך כבראשונה ויועציך כבתחילה, אבל עיקר הברכה ההיא ודבר הנביא, הוא סוד וכו’ יהיו כל ישראל מוכנים לקבל המושכלות ומשיגים באותו זמן ידיעת ה’ יתברך, כענין שכתוב (ישעיה יא, ט) כי מלאה הארץ דעה את ה’ וגו’, ולכך סמך לזה והסר ממנו יגון ואנחה, שאי אפשר להשיג ידיעת ה’ על השלמות עם היגון והאנחה, רק עם השמחה ועם המנוחה, והנה ברכה זו תיקנוה אחר ברכת תקע בשופר שהיא מדברת בקבוץ גלויות’.

וב’סדר היום’ ביאר: כי בהיותנו בגלות אין אנו יכולים לקיים המצוות ותלמוד תורה כראוי או מצרת השעבוד או ממעוט הלבבות מרוב היגון והצרות, ולכן אנו מתפללים לשמו יתברך שיסיר מאתנו יגון ואנחה, ואז נקיים התורה והמשפט כראוי.

וב’יערות דבש’: ‘בזמן שהדיינים כשרים הברכה שרויה בעולם ולכך אמרו השיבה שופטינו כבראשונה וכו’ והסר ממנו יגון ואנחה’ כי הא בהא תליא’.

דבר מעניין בקשר לברכה זו מובא בספה”ק ‘באר מים חיים’ (פרשת ויגש – פרק מד): ‘ידוע מכתבי חכמי אמת בסוד הסגולה לשכך כעס המלך והשרים שופטי הארץ, בעת אשר יבוא אליהם אדם מישראל לכוון כוונה זו אשר נזכיר, כי הנה ראשי תיבות של השיבה שופטינו כבראשונה הוא שכ”ה וכו’ [עיי”ש בארוכה] ונמתקין על ידי ה’ אלפין של אדנ”י שקודם הדין, ונעשה מש”ך שכ”ה ובזה וחמת המלך שככה’. ויתכן שזו הכוונה כאן שעל ידי השיבה שופטנו וכו’ יתקיים בנו ‘והסר ממנו יגון ואנחה’.

• ומלוך עלינו ה’ אלוקינו לבדך

ב’סדר היום’ מבאר: ומלוך עלינו מהרה’ כי בזמן היותנו בגלותנו כמעט מכריחים אותנו ללכת בחוקי דתם ולעשות כדיניהם, אבל לעתיד לבוא שיתגלה עלינו ויראה לעיני העמים נפלאותיו ידעו הכל כי ה’ שופטנו ה’ מחוקקנו ה’ מלכנו הוא יושיענו.

ובספר ‘ילקוט קטן’ ביאר: כיון שבברכה זו אנו מבקשים על שופטים ויועצים שיש להם שררה ושלטון עלינו, מתפללים תיכף על שלימות מלכות שמים להדגיש בזה שלא רק שאין כוונתנו ח”ו לגרע מקבלת עול מלכות שמים’ אדרבה חפצים אנו בשופטים ויועצים כבראשונה’ שהם אשר ידריכו אותנו ליתר קבלת עול ויתר התבטלות למלכות שמים.

וב’פירוש התפילות לרבינו יהודה ב”ר יקר’ פירש בדרך דרוש: ‘מתוך שנעשה דין ומשפט בינינו, מלוך עלינו אתה לבדך בחסד ורחמים, וצדקנו במשפט, שלא תדוננו, כיון שנעשה דין למטה. כדאמר בתנחומא אם יש דין למטה אין דין למעלה, אם אין דין למטה יש דין למעלה. כיצד, אם יעשו התחתונים דין למטה אין דין למעלה’.

וב’תורת משה’ אלשיך (יתרו שמות יט, ו) כתב ששופטי ישראל ומלכיהם צריכים לנהוג בענווה, וע”י זה השכינה שורה עליהם, נמצא שאין להם מלך אלא הקב”ה, וימלוך ה’ לבדו עלינו.

ב’יערות דבש’ לרבי יהונתן אייבשיץ כתב: ישים על לבו להחזרת סנהדרין כי הם כסא ה’ והם כנגד כסא כבוד וכו’ לכך כתב הרמב”ם בפירוש המשנה (סנהדרין פ”א מ”ג) שאין המשיח בא עד שיהיו הסנהדרין חוזרים. והיינו כי עיקר השראת שכינה בישראל הוא ע”י סנהדרין וכו’.

בדרך זו מתבארת הברכה באופן מהותי, כי בכל התנ”ך אנו מוצאים שעניינו של המלך הוא המשפט. כמו שאמרה מלכת שבא לשלמה המלך: (מלכים א’ י, ט) “באהבת ה’ את ישראל לעולם וישימך למלך לעשות משפט וצדקה”. וכתוב (ישעיה לב, א) “הן לצדק ימלך מלך, ולשרים למשפט ישורו”. ומשולש בכתובים (תהילים עב, א) “לשלמה אלוקים משפטיך למלך תן, וצדקתך לבן מלך. ידין עמך בצדק וענייך במשפט וגו’. ישפוט עניי עם, יושיע לבני אביון, וידכא עושק”. וכתוב: (משלי כט, ד) “מלך במשפט יעמיד ארץ, ואיש תרומות יהרסנה”. ועוד הרבה כתובים כהנה.

כלומר שזה תפקידו הבסיסי של המלך, שבזה המלך מרכז ומאחד את העם, על ידי המשפט, כשעושה סדר בעם בתוקף כוחו, מרתיע את האלימים, ועושה צדק עם החלשים. נוקם את נקמת העשוקים, ומשיב את הרכוש לנגזלים, ופותר את כל הסכסוכים בהכרעה ברורה.

ואנו מבקשים שישיב ה’ את שופטי האמת והדיינים והמנהיגים הנאמנים, ועל ידי זה ה’ הוא מלך על ישראל, כי כשהדיינים מנהיגים את ישראל על פי משפט התורה, הם מביאים השראת השכינה בישראל, וה’ הוא המולך עלינו. וכאמור זו הבקשה הראשונה לאחר קיבוץ גלויות, שאחר שאנו נמצאים יחדיו, ישלח לנו מנהיגים שינהיגו אותנו וישפטונו בדרך התורה וזה השלב הראשון בחזרת ה’ אלינו.

• בחסד וברחמים וצדקנו [בצדק ו]במשפט

תיבות אלו מיוסדות על לשון הפסוק (הושע ב, כא שאומרים אותו בהנחת תפילין) “וארשתיך לי בצדק ובמשפט, ובחסד וברחמים”. אלא שעל “חסד ורחמים” אומרים ‘ומלוך’, ועל ‘צדק ומשפט’ מבקשים ‘וצדקנו’.

והנה פירוש הפסוק (כמו שכתבו רש”י והמפרשים) הוא שניים כנגד שניים, שאנחנו ננהוג בצדק ובמשפט, ועל ידי זה ה’ ינהיג עמנו בחסד וברחמים. וכאן בתפילה אנו מבקשים שינהיג אותנו בחסד וברחמים, וגם את דיננו ידין בצדק ובמשפט, ויזכנו על ידי שיטה את הדין לצד זכות.

וב’פירוש התפילות לרבינו יהודה ב”ר יקר’: ‘ואף על גב דכתוב “בצדק ובמשפט ובחסד וברחמים”, הקדים המתפלל ‘חסד ורחמים’, דאמר בתנחומא (וירא א) ‘ואפילו אין אדם כדאי לענות בתפלתו ולעשות חסד עמו כיון שמתפלל ומרבה בתחנונים אני עושה חסד עמו, שכך כתיב בו, כל ארחות ה’ חסד ואמת (תהלים כה) הקדמתי חסד לאמת וצדק למשפט, שנאמר צדק ומשפט מכון כסאך וגו’ (שם פט). ע”כ.  מכלל שיש להקדים חסד לרחמים, כי אמת היא מדת רחמים, וחסד עומד בימין הרחמים.

ובפירוש ר”א בן הגר”א כתב: ומלוך עלינו אתה ה’ לבדך בחסד וברחמים אך הגם שנצא זכאים מצד מדת החסד, מוסיפים אנו ומבקשים וצדקנו במשפט שאף מצד מידת הדין נצא זכאים במשפט.

• מלך אוהב צדקה ומשפט

ב’סדר היום’ מבאר: וחותם בה מלך אוהב צדקה ומשפט’ בי באמצעות המשפט והדין הוא מולך עלינו וכתיב (תהליס לז כה) כי ה’ אוהב משפט’.

וב’אבודרהם’ כתב: אתה מוצא כי לא נתקן ‘מלך’ בחתימות שמונה עשרה ברכות כולם, אלא בארבע ברכות בלבד. והן שלש ראשונות אלו וברכת השיבה שופטינו. והטעם מפני שחתימות שלש ברכות ראשונות אלו רומזות לאבות וכו’. וחתימת ‘מלך אוהב צדקה ומשפט’ רומזת לדוד המלך היושב על המשפט ולפיכך תקנו בסוף ארבעתן מלכות, בעבור חשיבות שהן רומזות לאבות ולדוד, והוא על שם מה שנאמר לדוד (שמואל ב’ ז, ט) ועשיתי לך שם גדול כשם הגדולים אשר בארץ, כנ”ל. ואח”כ מצאתי שפירש הריב”א נר”ו כי מפני ששלש ראשונות הם כנגד ג’ אבות ונאמר בהם אלהות אמר כנגדם שלש מלכיות, ומלך אוהב צדקה ומשפט כנגד מה שכתוב אלהי דוד אביך וכן כתוב (תהלים קמה, א) ארוממך אלהי המלך ואברכה שמך לעולם ועד. ואמר (שם קמו, י) ימלוך ה’ לעולם אלהיך ציון וגו’.

[במסגרת]

• בעשי”ת: המלך המשפט

כתב הטור (או”ח סימן קיח) ‘ומר”ה עד יוה”כ חותמין המלך המשפט, כתב אחי ה”ר יחיאל ז”ל מעולם תמהתי על חתימת ברכה זו למה נשתנית מכל חתימת ברכת י”ח לענין מלכות הא קי”ל ברכה הסמוכה לחברתה אין בה מלכות, ועוד לכאורה איני יודע מה הפרש יש בין מלך אוהב צדקה ומשפט ובין המלך המשפט לענין שצריך לחזור לראש אם שכח, אך שאיני רשאי לשנות מה שהורגל בפי כל, אמנם שמעתי שבפרובינציא אין אומרים המלך, וישר בעיני, שוב מצאתי בספר הנקרא מחזור ויטרי, ה”ג בפ”ק דברכות כל השנה כולה אומר האל הקדוש האל המשפט חוץ מעשי”ת שאומר המלך הקדוש המלך המשפט לפי שעכשיו יושב על המשפט לדון כל העולם ומראה עצמו שהוא מלך על המשפט, וי”א כל השנה מלך אוהב צדקה ומשפט, דגבי משפט שייך לומר מלכות טפי משאר ברכות כדכתיב (משלי כט) מלך במשפט יעמיד ארץ, ונשאתי ונתתי בדבר לפני א”א (הרא”ש) ז”ל וקבל דברי ע”כ: [והאריכו בזה הפוסקים והמפרשים, ואכ”מ].