תקע בשופר

הסמיכות לברכת השנים – אין לך קץ מגולה מזה

הברכה העשירית תקע בשופר וכו’ נקראת ‘בלשון חז”ל ‘קיבוץ גלויות’, קביעות מקומה של הברכה, אחר ברכת פרנסה. לפי הפשטות זה הסדר המתאים, לאחר שסיימנו לבקש על צרכי האדם הפרטי: התשובה והסליחה, גאולה והצלה מצרות וסכנות, ורפואה ופרנסה. הגיעה העת לבקש על צרכי כלל ישראל והגאולה השלימה, לאחר ששת ברכות הבקשות על צרכי הפרט, באה סידרת ששה [שבעה] ברכות על ישועת כלל ישראל, והראשונה שבהם היא קיבוץ גלויות.

רבי משה בן מכיר ב’סדר היום’ כותב בטעם סידור הברכה בדרך הפשט: ‘תקע בשופר גדול. אחר שברכנו על השנים ועל הטובה ועל הברכה, אנו מתפללין שימהר יחישה חרותינו ויגיע היום שנאמר בו, והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול, ויקבץ פזורנו מבין הגוים ונפוצותינו יכנס מארבע כנפות הארץ’. והיא סמוכה לברכת השנים כי אחר מנוחת הגוף ממכאוביו וממכותיו והוא הנוגע לעצם ולבשר ואחר המנוחה של מזונות ופרנסה והיא גם הוא צורך הגוף אבל אינו כל כך נשאל יותר שהוא מנוחת השקט ובטחה בארצותנו כאשר בתחילה קרוב קרוב קודם כי המבקש מבקש הקל קל תחילה והדבר היותר

בגמרא (מגילה יז, ב) מבואר הטעם כהמשך לסדר הדרשות שדרשו מהפסוקים ‘ומה ראו לומר קיבוץ גליות לאחר ברכת השנים, דכתיב (יחזקאל לו, ח) “ואתם הרי ישראל, ענפכם תתנו, ופריכם תשאו לעמי ישראל, כי קרבו לבוא”‘. [ויש לציין שבמקום אחר בש”ס אמרו על פסוק זה (סנהדרין צח, א) ‘אמר רבי אבא אין לך קץ מגולה מזה, שנאמר ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל וגו”].  דהיינו ששנה מבורכת בארץ ישראל היא סימן לגאולה וקבוץ גלויות, ולכן הברכה על ברכת השנים, היא רקע והכנה מקדימה לברכת קיבוץ גלויות.

ב’טור’ (או”ח סימן קיז): מעתיק דברי הגמרא כלשונם, ומוסיף: ‘וקבוץ גליות הוא ע”י תקיעת שופר כדכתיב (ישעיה כז) והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול וגו’ והשתחוו לה’ בהר הקודש בירושלים, כדי להקריב קרבנות ובפסוק של קרבנות יש בו תקיעה, דכתיב (במדבר י) וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חדשיכם ותקעתם בחצוצרות וגו’ ויש בו כ’ תיבות ולכן יש בברכה זו כ’ תיבות’.

תוכן הברכה, בקשה על ביאת המשיח

בעל ‘סדר היום’ מוסיף לבאר את מהותה של הברכה, ועומד בדרך אגב עניין שכבר עמדנו עליו (בברכת גאולה): ‘ואין ענין ברכה זו כענין ברכת ‘ראה נא בענינו’, שענין אותה ברכה היא להתפלל שיגאלו ישראל בענין שנשב בנחת ולא בצער. וענין ברכה זו על קבוץ הגליות וכינוס נידחנו מארבע כנפות הארץ לארצנו, והוא על ביאת משיחנו שיגלה במהרה בימינו.

והיינו כי “גלות” ישראל כוללת הרבה משמעויות, הן הסבל והצרות והפרעות בשבתם בין האומות, הן מה שהעם נדד ממקומו, ומה שהתפזר להרבה מקומות, ומה שאיבד את הנהגתו הרוחנית והנהגת המלוכה, ומה שאבד את חוזקו וגאון עוזו. וכשאנו מבקשים על החזרת העניינים למצבם התקין, אנו מפרטים כל עניין בברכה בפני עצמה. אלא שעל הסבל והצרות אנו מבקשים בברכת גואל ישראל, כלומר שזה צורך תמידי ומיידי, ואנו מבקשים גם בטרם תבוא הגאולה השלימה שניוושע בהצלה מהגזירות הרעות.

לאחר הצלת החיים, ושאר בקשות צרכי הפרט, הצורך הראשוני והבסיסי ביותר בהחזרת האומה למצבה התקין הוא ראשית כל שיהיו מקובצים במקום אחד,  ורק לאחר מכן, מתאים לבקש על אופן ההנהגה ומקום המלכות והשראת השכינה. זה השלב הראשון בביאת המשיח.

את הבקשה לחירות וקיבוץ גלויות אנו מבטאים בנוסח ‘תקע בשופר גדול’, בדומה לשנת היובל בו תוקעים בשופר ועל ידו יוצאים העבדים לחירות, תקיעת השופר במובן זה באה לציון הכרזה גדולה, לאמר, הגיעה השעה! הגיע זמן גאולתכם! וכמו כן נשיאת הנס, דהיינו הנפת דגל הנראה למרחוק, כדי שכל המתקבצים מרחוק ומקרוב יראו לאן לבוא ולהתקבץ.

• בשופר גדול – ושא נס

לשונות התפילה מיוסדים כידוע על הפסוקים, וב’אבודרהם’ מציין את מקורותיהם: ‘תקע בשופר גדול’ על שם (ישעיה כז, יג) “והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האובדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים”. ‘לחרותינו’ על שם (שם סא, א) “לקרוא לשבויים דרור”. ותרגום “דרור” (ויקרא כה, י) ‘חירותא’ וזה מדבר על עת ביאת הגואל שיגלה במהרה בימינו להוציאנו ממאסר האומות.

‘ושא נס לקבץ גליותינו, וקבצנו יחד מהרה מארבע כנפות כל הארץ לארצנו’, על שם (ישעיה יא, יב) “ונשא נס לגוים ואת נדחי ישראל ונפוצות יהודה יקבץ מארבע כנפות כל הארץ”.

וב’סידור הרוקח’ מבאר כאדם שמרים נס (‘עמוד גבוה’) שיהא נס של כל הרואהו, כך שא נס לקבץ גלויותינו בכל מקום שנידחינו שם קובץ מעט מעט, כי קביצה כאן מעט וכאן מעט, ומקבץ יחד כמו וקובץ על יד ירבה, וכן בזרועו יקבץ טלאים, ונפוצות יהודה יקבץ.

וממשיך לבאר: “לקבץ גלויותינו” – בכל מקום שנידחינו שם קובץ מעט מעט, כי קביצה כאן מעט וכאן מעט, ומקבץ יחד כמו (משלי יג, יא) “וקובץ על יד ירבה”. וכן (מ, יא) “בזרועו יקבץ טלאים”, (ישעיה יא, יב) “ונפוצות יהודה יקבץ”.

ומבאר את כפילות המילים ‘וקבצינו יחד’, שהרי ‘קיבוץ’ לעולם משמעותו ‘יחד’, אלא שהכוונה לא קיבוץ כעזרא שהיו מועטין, שנאמר בו (עזרא ב, סד) “כל הקהל כאחד ארבע רבוא”, אלא קבצינו יחד מארבע כנפות הארץ. כל נפוצות ישראל יחד.

עוד כתב הרוקח שבברכה זו נזכרים שלשה פעמים לשונות של קיבוץ: א. לקבץ ב. וקבצינו. ג. מקבץ כנגד הפסוק הנזכר בעניין הקיבוץ (ישעיה יא, יב) ובו ג’ לשונות א. “ונשא נס לגוים, ב. ואסף נדחי ישראל. ג. ונפוצות יהודה יקבץ”.

ועוד כתב כנגד ג’ קביצות שיש בעם ישראל: א. כי י’ שבטים נקבצו ויאשיהו מלך עליהם. ב. ונקבצו בימי עזרא. ג. משיח יקבצם מארבע כנפות הארץ, הרי ג’ קביצות. לכך ג’ בקשות תקע בשופר, ושא נס, וקבצנו.

• שופר גדול – מה שיעור גודלו של השופר?

תקע בשופר גדול מהו בשופר גדול ומקורו מן הפסוק ישעיה גז בשופר גדול יש לפרש גדול בחשיבות והיינו ששופרו של אינו כמו השופר שאנו תוקעים ביובל לחירות העבדים השופר שלנו הוא קטן ומצומצם בפעולתו כי הוא פרטי ושל קרקע פרטית אבל השופר שלעתיד לבוא מכריז על חירות לכלל ישראל וחזרת כל ארץ ישראל זל ועוד יש לפרש שהכינוי גדול בא לרמוז לכך יצחק לאפוקי שופר של מתן תורה שהוא מקרן שמאל’ בפיר”א ובספר בית תפלה פירש שופר גדול שהוא

תקע בשופר גדול מהו בשופר גדול ומקורו מן הפסוק ישעיה גז יג והלך בלןכ ההוא יתקע בשופר גדול יש לפרש גדול בחשיבות והיינו ששופרו של הקב”ה שבו יתקע לחרותנו אינו כמו השופר שאנו תוקעים ביובל לחירות העבדים וחזרת הקרקעות לבעליהן השופר שלנו הוא קטן ומצומצם בפעולתו כי הוא מכריז על חירות של עבד פרטי ושל קרקע פרטית אבל השופר שלעתיד לבוא הוא גדול וחשוב כי הוא מכריז על חירות לכלל ישראל וחזרת כל ארץ ישראל לעם ישראל זל ועוד יש לפרש שהכינוי גדול בא לרמוז לכך שהוא קרן ימין’ של אילו של יצחק לאפוקי שופר של מתן תורה שהוא מקרן שמאל’ של אילו של יצחק כמונא בפיר”א ובספר בית תפלה פירש שופר גדול שהוא מאיל גדול בימים כי נברא בין השמשות

שלמי ציבור הג”ח בית דוד

• ושא נס לקבץ גלויותינו

ונקע בשופר גדול לחרותנו כתב רבי אברהם בן הגר”א וז”ל מפני ששלשה גליות גלה סנחריב אחד אחורי הרי חושך ואחד מעבר לנהר סמבטיון ואחד נדחו בארבע כנפות הארץ עשרת השבטים גלו אחורי הרי חושך ומעבר לנהר ומפני שגלו כמה מאות שנים קודם לכן יש להם חירות מכמה מאות שנים ויש להם מלכים רק הם בארץ לא להם

וכן כשיבוא משיח צדקנו יבואו תחלה עשרת השבטים ואחר כך יהודה ובנימין יעלו כמו שנאמר ישעיה בז יג  האובדים בארץ אשורי תחלה הם עשרת השבטים ואחר כך והנדחים בארץ מצרימי הם פליטת בית יהודה ובנימין וכן אמר ירמיה מ יה בימים ההם ילכו בית יהודה על בית ישראל ויבואו יחדיו מארץ צפון’ פירוש בתחלה יבואו בית ישראל’ הם עשרת השבטים ואחריהם יבואו בית יהודה’ ויתקבצו יחדיו לארץ צפון ומשם יבואו לארץ ישראל וכן אמר מיכה י ביום ההוא נאום ה’ אספה הצולעה והנדחה אקבצה ואשר הרעותי’ אמר נגד שלש גליות אלו אותם שגלו להרי חושך קראם הצולעה’ שהם צולעים על ירך אחת שיש להם רק תורה אחת שבכתב ולא זכו לתורה שבעל פה נכידוע מספר אלדד הדני ומובא במרדכי ריש מסכת חוליח ושבט יהודה ובנימין קראם נדחה’ לארבע כנפות הארץ ואותן שאחורי נהר סמבטיון אמר עליהם ואשר הרעתי’ כידוע מתשובת הרדב”ז וערך לחם שר”א בן הרמב”ם גייר מהן כמה אלפים לכן אמר תקע בשופר גדול לחרותנו’ על אותן שגלו אחורי הרי חושך שיצאו לחירות  ושא נס לקבץ גליותינו’ על אותם שמעבר לנהר יש מהם כמה מדינות שמה כידוע בקצה הודו מזרחית מעבר לנהר גאנגעס בארץ סורמאטיע ואכין  וקבצנו יחד מארבע כנפות הארץ’ על שבט יהודה ובנימין הנדחים

• מארבע כנפות הארץ

תקע בשופר גדול לחרותנו במשנה סנהדרין קי ע יש מחלוקת אם עשרת השבטים עתידין לחזור לדעת רבי עקיבא אין עתידין לחזור ולדעת רבי אליעזר עתידין לחזור ובגמרא שם אמר רבי שעתידין לחזור ולמד זאת מן הפסוק ישעיה בז יג ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האובדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים

וזהו שאנו מתפללים תקע בשופר גדול לחרורו שישובו עשרת השבטים כנאמר ביום ההוא יתקע בשופר גדול ושא נס לקבץ גליותנו כנאמר ובאו האובדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים וכן משאר כל הארצות כנאמר שם י  כל יושבי תבל ושוכני ארץ כנשוא נס הרים תראו וכתקוע שופר תשמעו ולבסוף אנו מוסיפים לבקש וקבצנו יחד מארבע כנפות הארץ שלא יהיה כמו שהיה בבית שני שעלו ישראל לחצאין

עץ יוסף

וזהו שאנו מתפללים תקע בשופר גדול לחרורו שישובו עשרת השבטים כנאמר ביום ההוא יתקע בשופר גדול ושא נס לקבץ גליותנו כנאמר ובאו האובדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים וכן משאר כל הארצות כנאמר שם י ^ כל יושבי תבל ושוכני ארץ כנשוא נס הרים תראו וכתקוע שופר תשמעו ולבסוף אנו מוסיפים לבקש וקבצנו יחד מארבע כנפות הארץ שלא יהיה כמו שהיה בבית שני שעלו ישראל לחצאין עץ יוסף תקע בשופר גדול לחרותנו ברכה זו רומזת לסדר המאורעות אשר יפקדונו באחרית הימים תקע בשופר גדול לחרותנויי בתחילה יוסר מעלינו עול שעבוד המלכויות ושא נס לקבץ גליותנו אחר כך ייאספו כולם כאחד אל מקום אחד וקבצנו יחד מארבע כנפות הארץ לארצנו ואחר כך יוליכנו ה’ קוממיות לארצנו אך יהא זה יחד ולא כמו בבית שני שעלו לחצאין שיח יצחק ונריע בשופר גדול לחיותנו יש מפרשים שמדבר על תחיית המתיש האסורים תחת הקרקע וכשיחיו יהיה השם נקרא משחרר’ שהם כבר יצאו חפשים מן העוונות בשן ועין כיון שמתו והיינו דכתוב בתנחומא ח יג הואיל וכנען נמסר לעבדות בעון שראה בעין’ ערות אביו ובפה’ שהגיד לאחיו דין הוא שעבדים יצאו בפה דהיינו בשן ועין דכתוב שמהן נא נו וכל יכון איש את עין עבדי ומה עבדו שהוא קנין כספו יוצא בשן ועין לחרות ברוכי

תקע בשופר גדול לחרותנו דרשו חזאל ש”י מה יה יידוע תדע כי גר יהיה זרעך שיאשיה ים  ידוע’ שאני ממשכנם תדע’ שאני פורקן ידוע’ שאני משעבדם תדע’ שאני גואלם ידוע’  שאני מפזרן תדע’ שאני מכנסם למדנו מדבריהם שהגלות כוללת ג’ חלקים השעבוד הפיזור והיציאה מהמקום שזו כוונתם באומרם אני ממשכנם’ שיהיו ברשות אחרים כנגד ג’ חלקים אלו דרשו חז”ל נהי קש ע על הפסוק שית”ש ב ז והשבעתי אתכם בנות ירושלים ג’ שבועות הללו למה אחת שלא יעלו בחומה ואחת שלא ימרדו באומות העולם ואחת שהשביע ה’ את האומות שלא ישתעבדו בישראל יותר מדי ג’ שבועות אלו הן כנגד ג’ חלקי הגלות כנגד אני מבשבנא השביע לא למרוד באומות כי המשכון מצוי בבעלותו של המחזיק בו נעל כן הלכה היא שאין הבעלים יכולים להקדיש את המשכון מדין אינו ברשותו’ כנגד אני משעבדם השביע את האומות לבל ישתעבדו בהם יותר מדי כנגד אני מפזרן השביע יטלא יעלו בחומה שהוא מתייחס לקיבוץ גלויות וביטול הפיזור מהר”ל נצח ישראל פ”א פס”ד ל על פי דברי המהר”ל אפשר לפרש את ברכת תקע בשופר שהיא בקשה לביטול הגלות שאף היא מתייחסת לאותם שלשת חלקי הגלות תקע בשופר גדול לחרותנו היא בקשה על סילוק השעבוד’ ושא נס לקבץ גליותינו היא בקשה על סילוק הפיזור’

תקע בשופר גדול לחרותנו ושא נס לקבץ גליותנו בתפילת שמונה עשרה הקדים תקיעת שופר לנשיאת הנס ואילו בסדר שופרות שבתפילת ראש השנה מובא הפסוק נישעיח יח וכל יושבי תבל ושוכני ארץ כנשוא נס הרים תראו וכתקוע שופר תשמעו קודם נשיאת הנס ורק אחר כך תקיעת השופר בספר הברית מובא בשם חכמי הטבע כי אף על פי שלעינינו הברק קודם לרעם לאמיתו של דבר הרעם נוצר קודם ומחיכוכו בעננים נוצר הברק אלא מפני שמהירות האור גבוהה ממהירות הקול מקדים הברק את הרעם לפי”ז יש לומר כי אמנם קודם הקב”ה יתקע בשופר ואחר כך תהא נשיאת הנס וכפי שמתפללים תקע בשופר גדול לחרותנו ושא נס לקבץ גלויותינו לעומת זאת בתפילת ראש השנה צויין סדר הדברים לפי מה שנראה לעינינו ונשמע לאזנינו כל יושבי תבל ושוכני ארץ כנשוא נס הרים תראו וכתקוע שופר תשמעו לשערי שלום ונצ בור לנקבץ גלויותינו וקובצנו יחד מפני מה כופלים בלשוננו ושא בי לרץ גלויותיו ושבים ואומרים הוקפצנו יחד אמרו חז”ל לראה רש”י דברים ל ג וגדול יום קבוץ גליות ובקושי כאילו הוא עצמו ית’ צריך להיות אוחז בידיו ממש איש איש ממקומו כענין שנאמר ישעיה בז י ואתם תלקטו לאחד אחד בני ישראל’ ^ ולפי”ז אפשר לפרש שזהו שאנו מוסיפים ומדגישים יוקבצנו יחד שהשי”ת בכבודו ובעצמו כביכול

ויש לומר כי הגאולה תתכן באחד משני האופנים או כשישראל מוכשרים במעשיהם ואז תבוא הגאולה מצד עצמם מכח מעלתם וזכויותיהם וכשלא יהיו מוכשרים במעשיהם תבוא הגאולה מצד פחיתות משעבדיהם כנגד שני אופני הגאולה הללו נתקנו שתי הברכות ברכת תקע בשופר גדול לחרותנו היא בהיותנו מוכשרים לכך מצד מעשינו ואז הגאולה תבוא בגללנו ולפיכך חתימת הברכה היא מקבץ נדחי עמו ישראל הגאולה מתייחסת אלינו כי יש בנו את תכונת עמו עושי רצונו לעומת זאת ברכת גואל ישראל היא בהעדר זכות ומעלה לישראל אלא אנו מבקשים לגאלנו מצד הריב עם משעבדינו הגרועים מאתנו ראה בענינו וריבה ריבנו ועל כן אנו חותמים גואל ישראל ולא אומרים עמו ואחרית לשלום

• לארצנו

• מקבץ נדחי עמו ישראל

כתב ב’סדר היום’: ומסיים בה ‘מקבץ נדחי עמו ישראל’ לכוין את אשר קבץ נדחי ישראל סבא אשר בניו מפוזרים ונדחים ממנו אם יוסף שנאבד ממנו ונתייאש אם שמעון שנלקח במצרים אם בנימין שנפחד עליו כולם קבצם לו כאחד ושמח בהם שמחה גדולה כן אנו מתחננים לאל ית’ ויתעלה שיקבץ נדחנו ופזורנו אשר בכל פאות העולם ונהיה לעם אחד וישמח בנו אבינו ישראל ונשמח בו: