ג. מציאות הא-ל – אמונה פשוטה

תמצית ידיעות האמונה ויסודותיהם נוגעים לכל יהודי בכל דרגה ובכל גיל, אנשים ונשים זקנים עם נערים, כל אדם מעת שהגיע לכלל דעת חייב להכיר במציאות הא-ל, ולדעת את היסודות הללו.

כאמור, הדרך הראשית אל ידיעת ה’, היא להתבונן על כלל המציאות, היקום וכל צבא השמים, הארץ וכל אשר בה, ומתוך כך להגיע למסקנה ולתובנה חיה על מציאות הא-ל. ידיעה זו מבוססת על ההיגיון הפשוט והחשיבה האנושית המקובלת.

התבוננות פשוטה והיסק הגיוני בסיסי זה, לא אליו התכוונו גדולי הדורות אשר שללו את דרך ה’חקירה’.

וכך פותחת התורה – ‘בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ’. – זה הידע הראשון שעליך לדעת בפתחך את ספר האלוקים. דע לך כי השמים והארץ המוכרים לך כרקע כל עולמך, בראשית הכל ברא אותם אלוקים. בהמשך יסופר בתורה כיצד גם חלקי הבריאה נבראו על ידי האלוקים. ואחר כך כל זה התגלגל לעולם המוכר לנו, עד ליצירת עם ישראל וההתגלות במתן תורה.

וכן כתוב בספרי הנביאים^[1]: (ישעיה מ, יב) ‘מִי מָדַד בְּשָׁעֳלוֹ מַיִם וְשָׁמַיִם בַּזֶּרֶת תִּכֵּן וְכָל בַּשָּׁלִשׁ עֲפַר הָאָרֶץ וְשָׁקַל בַּפֶּלֶס הָרִים וּגְבָעוֹת בְּמֹאזְנָיִם’.

(שם מ, כא -כב) הֲלוֹא תֵדְעוּ הֲלוֹא תִשְׁמָעוּ הֲלוֹא הֻגַּד מֵרֹאשׁ לָכֶם הֲלוֹא הֲבִינֹתֶם מוֹסְדוֹת הָאָרֶץ. הַיּשֵׁב עַל חוּג הָאָרֶץ וְיֹשְׁבֶיהָ כַּחֲגָבִים הַנּוֹטֶה כַדֹּק שָׁמַיִם וַיִּמְתָּחֵם כָּאֹהֶל לָשָׁבֶת:

(שם מ, כו) ‘שְׂאוּ מָרוֹם עֵינֵיכֶם וּרְאוּ מִי בָרָא אֵלֶּה הַמּוֹצִיא בְמִסְפָּר צְבָאָם לְכֻלָּם בְּשֵׁם יִקְרָא מֵרֹב אוֹנִים וְאַמִּיץ כֹּחַ אִישׁ לֹא נֶעְדָּר’.

(שם מב, ה) ‘כֹּה אָמַר הָאֵל יְיָ בּוֹרֵא הַשָּׁמַיִם וְנוֹטֵיהֶם רֹקַע הָאָרֶץ וְצֶאֱצָאֶיהָ נֹתֵן נְשָׁמָה לָעָם עָלֶיהָ וְרוּחַ לַהֹלְכִים בָּהּ.’

(שם מד, כד) כֹּה אָמַר יְיָ גֹּאֲלֶךָ וְיֹצֶרְךָ מִבָּטֶן אָנֹכִי יְיָ עֹשֶׂה כֹּל נֹטֶה שָׁמַיִם לְבַדִּי רֹקַע הָאָרֶץ מֵאִתִּי.

(שם מה, יב) אָנֹכִי עָשִׂיתִי אֶרֶץ וְאָדָם עָלֶיהָ בָרָאתִי אֲנִי יָדַי נָטוּ שָׁמַיִם וְכָל צְבָאָם צִוֵּיתִי:

(שם מה, יח) כִּי כֹה אָמַר יְיָ בּוֹרֵא הַשָּׁמַיִם הוּא הָאֱלֹהִים יֹצֵר הָאָרֶץ וְעֹשָׂהּ הוּא כוֹנְנָהּ לֹא תֹהוּ בְרָאָהּ לָשֶׁבֶת יְצָרָהּ אֲנִי יְיָ וְאֵין עוֹד:

(שם מח, יג) אַף יָדִי יָסְדָה אֶרֶץ וִימִינִי טִפְּחָה שָׁמָיִם קֹרֵא אֲנִי אֲלֵיהֶם יַעַמְדוּ יַחְדָּו:

(שם נא, יג) וַתִּשְׁכַּח יְיָ עֹשֶׂךָ נוֹטֶה שָׁמַיִם וְיֹסֵד אָרֶץ וַתְּפַחֵד תָּמִיד כָּל הַיּוֹם מִפְּנֵי חֲמַת הַמֵּצִיק כַּאֲשֶׁר כּוֹנֵן לְהַשְׁחִית וְאַיֵּה חֲמַת הַמֵּצִיק:

(ירמיה י, יב) עֹשֵׂה אֶרֶץ בְּכֹחוֹ מֵכִין תֵּבֵל בְּחָכְמָתוֹ וּבִתְבוּנָתוֹ נָטָה שָׁמָיִם.

(שם נא, טו -טז) עֹשֵׂה אֶרֶץ בְּכֹחֹו מֵכִין תֵּבֵל בְּחָכְמָתֹו וּבִתְבוּנָתֹו נָטָה שָׁמָיִם. לְקֹול תִּתֹּו הֲמֹון מַיִם בַּשָּׁמַיִם וַיַּעַל נְשִׂאִים מִקְצֵה אָרֶץ בְּרָקִים לַמָּטָר עָשָׂה וַיֹּצֵא רוּחַ מֵאֹצְרֹתָיו:

(זכריה יב, א) מַשָּׂא דְבַר יְיָ עַל יִשְׂרָאֵל נְאֻם יְיָ נֹטֶה שָׁמַיִם וְיֹסֵד אָרֶץ וְיֹצֵר רוּחַ אָדָם בְּקִרְבּוֹ.

בדברי חז”ל אנו מוצאים את דברי המדרש הבאים (בתי מדרשות חלק ב – מדרש תמורה השלם פרק ה) ‘ומעשה באחד שבא מין אחד ואמר לרבי עקיבא העולם הזה מי בראו, אמר לו הקדוש ברוך הוא, אמר לו הראני דבר ברור, אמר לו למחר תבוא, למחר בא אצלו, אמר לו מה אתה לובש, אמר לו בגד, אמר לו מי עשאו אמר לו האורג, אמר לו איני מאמינך הראני דבר ברור, אמר לו ומה אראה לך, ואין אתה יודע שהאורג עשהו, אמר לו ואתה אינך יודע שהקדוש ברוך הוא ברא עולמו, נפטר אותו המין, אמרו לו תלמידיו מהו הדבר ברור, אמר להם בניי כשם שהבית מודיע על הבנאי והבגד מודיע על האורג והדלת מודיע על הנגר, כך העולם מודיע על הקדוש ברוך הוא שהוא בראו, אשרי האיש אשר לבו מלאו להתבונן במעשיו להכיר את בוראו כי מוצאו מצא חיים ויפק רצון מה’ (משלי ח, לה).

[1] . כלומר שלמרות שבתנ”ך עיקר המחוייבות לעשיית ציווי ה’ מבוסס על ההכרה בו כ”אלוקי ישראל” שהוציאנו ממצרים ומאז שומר עלינו, יחד עם זאת, תפיסת אלוקי ישראל כ”בורא העולם” מהווה גרעין יסוד וחוט שני בתפיסה התנכי”ת,  לשם כך אנו מציינים אנו מציינים ריבוי מקורות בנושא, בכדי להוכיח שזה לא רק במובאות בודדות.