ה.   והשבות אל לבבך

העבודה בביסוס ידיעת מציאות ה’ אינה מתמצית בעצם הידיעה וזכירתה, שכן ידע זה שהוא עיקרי הדברים שאנו מסוגלים לדעת אודות האלוקים, אין בו דיבורים רבים, וניתן לתמצות במספר פרקים [כמו למשל בספר ‘חובות הלבבות’ בשער היחוד, ובספר לקוטי אמרים תניא ב’שער היחוד והאמונה’], וכבר הזכרנו שאין תועלת באריכות בעניין הוכחות לוגיות ושכנועים שכליים שבמקרים רבים מביא לתסבוכת או למבוי לוגי סתום, כפי  שאמרנו שדרך ה’חקירה’ איננה רצויה משום כך.

אולם מה שיש בכל זאת מצוה חשובה ועקרונית בעניין זה, הוא הפנמת והחדרת ההכרה הזאת אל תנועת חיי הנפש האנושית, המטרה היא להשריש את ידיעת ה’ ברמת וודאות ופשטות שתהיה מוטבעת באדם באופן טבעי כמו שאר ידיעות החיים עמהם הוא חי תדיר, כמו מה שרואים עיניו, וכמו ההכרה שהוא קיים וכל הרקע שלו קיים. על דבר זה אמר הפסוק (דברים ד, לט) ‘וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה’ הוא האלוקים וגו’,’ ונאמר  (שם ה, ז) ‘והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך’. כלומר שאין די ב’וידעת היום’ ו’שמע ישראל’, אלא ישנו שלב חשוב נוסף של ‘והשבות אל לבבך’. ו’והיו הדברים על לבבך’. כלומר שגם כשהידיעה כבר ברורה ומסודרת לפנינו בבהירות, ואנו כבר משוכנעים בה ברמה השכלית, אנו יכולים וחייבים לגרום שהידע הזה יחלחל בנפשנו פנימה.

משכך, אין די בלימוד הידע אודות אלוקים, אלא יש צורך בהכרת דרכים שיובילו להשבה אל הלב של הידיעה. אולם הדרך לכך היא שוב בשינון ההכרה והידיעה, לימוד וחזרה תמידית בספרים [שאינם עוסקים ב”חקירה”] אודות הדבר, זכירה תמידית וחשיבה פעילה שוב ושוב על הדברים וכמה הם משכנעים, וכמה חשוב שהם יהיו קבועים בלב ובתחושות, ומצוה שיוסיף ויחפש עוד דרכים [כגון משלים וציורים מוחשיים ותרגילי מחשבה] להגביר את ביסוס ידיעת ה’ בנפשו. וכך יעביר את הדברים במוחו הלוך ושוב במשך תקופה, עד שבשלב מסויים האדם מגיע לפתע לתחושה, כי הנה הדברים כבר מוחשיים ואיתנים בתחושות לבו וברגשותיו. כמו שפשוט לו שהוא קיים והעולם קיים, כך ברור לו שאלוקים חי וקיים.

אלא שגם כשמגיע האדם לבהירות זו, והאמונה נהירה אצלו כצהריים, עדיין מצוה עליו להמשיך לעסוק ולשנן לעצמו את העניינים של ידיעת ה’, שכן תמיד יש מקום להוסיף עוד ועוד בתוספת חיזוק בעוצמת ההכרה והפשטות של הדברים, ובכך יזכה להיות מהיודעים אותו ברמה גבוהה, ובמעלה גדולה[1]. [זאת מלבד מצוות האהבה והדביקות[2] שנבאר בהמשך בע”ה, יש גם חשיבות להעצים ולהגביר את עצם הידיעה [“אמונה”] שתהיה מצוות הידיעה מתקיימת בעוצמה ובתוקף ביתר שאת[3]].

בהמשך נברר מושגים נוספים שחייבים לדעת אותם אודות ה’ יתברך, עניין אחדותו, ועניין מלכותו יתברך דהיינו הנהגתו והשגחתו, ועניין ‘אלוקי ישראל’, וגם מושגים אלו צריכים מלבד קבלת הידיעה, גם השבה אל הלב, אלא שהקדמנו את עניין ההשבה אל הלב, שנוגע גם לעצם ידיעת ה’.

[1] . ובדבר זה השתבחו האבות וגדולי האומה ורועיה, בתוקף אמונתם והכרתם בה’ יתברך, כמו שכתב בספר נפש החיים: (שער ג – פרק יג) ‘וזה היה ענין עבודת האבות כל ימיהם. כי המה בנוראות צדקתם וטהרת קדושת לבם היו מדבקים מחשבתם לרצונו יתברך כל ימיהם בלי הפסק רגע, ובטלו ברצונם כל כחות שבעולם ולאפס ותהו נחשבו אצלם. ולכן זכו גם לנסים נפלאים בשדוד המערכות, ולכן נתייחד שמו יתברך עליהם להיקרא אלוקי אברהם אלוקי יצחק וכו”

[2] . אלא שהדברים תלויים זה בזה, וככל שתגבר תוקף בהירות הידיעה ופשטות ההכרה, יתעורר האדם בנקל לרגשות האהבה והיראה והדביקות בה’ יתברך, כמו שנבאר בהמשך. וכן מתחזקת אצלו הכרת החיוב וקבלת עול התורה ועשיית המצוות.

[3] . ויש בכך דרגות עד אין סוף, ולדוגמא יש במקומות שונים בעולם גשרי זכוכית איתנים, ובכל יום עוברים עליהם אלפי אנשים, ועם זאת ישנם אנשים שחשים פחד להתהלך עליהם, אף שהכרתם השכלית משוכנעת שהגשר בטוח למעבר, אולם ראייתם המוחשית מתנגדת להכרתם, הדרך עבורם להתמודד עם הפחד שלהם, היא להעמיק את הידיעה שבהכרה אל החוויה המוחשית.