ז. מלכות ה’ יתברך – מנהיג ושופט

חלק בלתי נפרד מידיעת ה’ היא הידיעה שמלבד שהוא יתברך היה הוה ויהיה קיים קדמון ונצחי, הוא עצמו עשה עושה ויעשה את כל המעשים, הוא ‘ברא’ הכל יש מאין, ויצר הכל שמים וארץ וכל צבאם מגלגל חמה עד גרגר חול ועד יתוש קטן, בששת ימי בראשית. וגם אחר שבראם, מאז ועד עתה, הוא ‘מנהיג’ הכל, וכל התנועות והפעולות המתמידות והמשתנות הנעשות בכל חלקי הבריאה, הכל הם מעשיו.

ובמדרש (בראשית רבה סח, ד): ‘מטרונה שאלה את ר’ יוסי בר חלפתא אמרה לו לכמה ימים ברא הקב”ה את עולמו אמר לה לששת ימים, כדכתיב (שמות כ) כי ששת ימים עשה ה’ את השמים ואת הארץ אמרה לו מה הוא עושה מאותה שעה ועד עכשיו, אמר לה הקב”ה יושב ומזווג זיווגים, וכו’ א”ר ברכיה כלשון הזה השיבה ר’ יוסי בר חלפתא, הקב”ה יושב ועושה סולמות, משפיל לזה ומרים לזה, ומוריד לזה ומעלה לזה, הוי אומר (תהלים עה) אלהים שופט, זה ישפיל וזה ירים’.

כלומר שלאחר בריאת העולם, הקב”ה עוסק בהנהגת העולם, כשופט, המרים לזה ומשפיל לזה.

והנה יש פעולות תמידיות שכבר כרת ה’ ברית עם נח ובניו שיתמידו בכל עת כל ימי הארץ, ולמשל תנועות הארץ וגרמי השמים שמש וירח וכל הכוכבים, ומהם נוצר חילופי יום ולילה קיץ וחורף. וכך הם כל מה שנקרא ‘חוקי הטבע’, כגון כח המשיכה וכדומה, שהם חוקים שחקקם ה’ בסדרו של עולם, והם קבועים ככתוב (תהילים קמו) ‘ויעמידם לעד לעולם חק נתן ולא יעבור’.

ויש פעולות אחרות שאין בהם קביעות תמידית, אלא הקב”ה קובע בכל עת את מידתם ושיעורם, ולמשל כל הקשור במזג האויר, חום וקור, הרוחות והגשמים, עננים ברקים ורעמים, סערות וסופות, שכל זה אין בו חוק טבע קבוע, אלא חלים בזה שינויים בכל עת, וכל זה מיד ה’ שמנהיג את העולם, וברצונו הוא קובע את מצב כל חלקי הבריאה, ועניין מרכזי נוסף בהנהגתו הוא קביעת מצבם הפרטי של הבריות, ובשיאם החיים והמוות הנתונים בידו, ההצלחה וההפסד העליה והירידה, הפרנסה והכבוד. שכל פרטיהם עד מידה קלה של כאב, הכל מושגח בקביעה מיוחדת מאת ה’.

ועל שם חלקים אלו [של הנהגה בלתי קבועה] שאנו מכירים אצלו הוא נקרא פועל ‘גבורות’, ואלו הן גבורותיו כפי שאנו מזכירים בברכה שניה של שמו”ע, הנקראת ברכת ‘גבורות’: רופא חולים, מתיר אסורים, סומך נופלים, מלך ממית ומחיה. ועל שם פעולות אלו נקרא השי”ת ‘מלך העולם’ וכמו שאומרים ב’אשרי’ [מזמור ‘תהלה לדוד’]:

‘להודיע לבני האדם גבורותיו וכבוד הדר מלכותו. מלכותך מלכות כל עולמים, וממשלתך בכל דור ודור. סומך ה’ לכל הנופלים וזוקף לכל הכפופים. עיני כל וגו’ פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון’.

השגחה פרטית – לפי המעשים

והקביעה שקובע ה’ ביחס למצבו של כל נברא, נקבעת על פי מעשיו של האדם, וכמו שכתוב במקראות רבים, כגון: (ירמיה  יז, י) אני ה’ חוקר לב בוחן כליות ולתת לאיש כדרכיו כפרי מעלליו וכתוב (שם לב, יט) ‘גדול העצה ורב העליליה אשר עיניך פקוחות על כל דרכי בני אדם לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו’.

ואנו למדים אפוא, כי [נוסף על ההשגחה על חיי האדם והצלחתם] ישנה גם השגחה תמידית על כל מעשי בני אדם, והקב”ה שופט את הבריות כדי לקבוע על פי מעשיהם את ההנהגה עמהם. וגם זה מבואר בהרבה פסוקים:

(תהילים לג, יג – טו) ‘משמים הביט ה’ ראה את כל בני האדם. ממכון שבתו השגיח אל כל ישבי הארץ. היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם’. (זכריה ד, ) ‘עיני ה’ המה משוטטים בכל הארץ’ (דברי הימים ב טז, ט) כי ה’ עיניו משוטטות בכל הארץ להתחזק עם לבבם שלם.

ומבואר בחז”ל שעיקר משפט זה ששופט ה’ את באי העולם מתקיים בראש השנה, בו קובע ה’ את סדר חיי האדם בשנה שאחריה, ובריות בו יפקדו להזכירם לחיים ולמוות, וקובע בו קצבה לפרנסתו, מי יטרף ומי ינוח מי ישפל ומי ירום. אולם עוד אמרו חכמים, שלא רק בר”ה אלא אדם נידון בכל יום ובכל רגע. על שם משפט זה שדן ה’ את הבריות וקובע לכל אחד מה יהא בסופו, נקרא שמו מלך.