ט. מלכות ה’ – מדריגות ההשגחה הפרטית

ביארנו שעלינו להבחין בין הפעולות הקבועות שכבר נמסרו לסדרי הטבע, לבין הפעולות הבלתי קבועות שהקב”ה מחליט בהם בכל שעה, ובהם עצמם הבדלנו בין פעולה בלתי קבועה שאין בה מטרה עצמית, לבין פעולה בלתי קבועה שיש בה מטרה עצמית. שזה שייך רק בעניינים שיש להם שייכות לאדם, כגון שכיון שנגזר על פלוני שהנחש יכישנו בחטאו, על כן נסתבב שהרוח תסיט את האבן ממסלולו של הנחש בדרכו אליו. אבל כשאין לזה שייכות לאדם אי פעם, לכאורה אין שייך בזה מטרה עצמית.

ארבע מדריגות בהנהגת ה’

הנה כי כן נתבארו בזה ארבע דרגות של הנהגת ה’ בעולם.

א. חידוש המציאות וידיעה – שזה יש לכו”ע באופן פרטי בכל העניינים.

ב. פעולה קבועה – כגון תנועת השמש. וכן כלל חוקי הטבע.

ג. פעולה מחודשת אקראית – והם כל הפעולות הבלתי קבועות, כגון מזג האויר ותנועת בעלי החיים וכדומה. כשאין לכך משמעות ומטרה פרטית.

ד. פעולה מחודשת עם מטרה – והם כל הפעולות הבלתי קבועות שהקב”ה מסבב למטרה של שכר ועונש, או למטרה הכללית של הטבה עם הבריות. וזהו הנקרא “השגחה פרטית”.

ואם כן, ישנה מעורבות תמידית ומתמשכת של הקב”ה בסדרי העולם, ואף שלמראית עין העולם כמנהגו נוהג, והכל מתנהג על פי סדרי הטבע, אולם ישנו מרחב מספיק דיו בתוך סדרי הטבע, בו הקב”ה מנהל את הנהגתו בעולם.

ואין צורך להרחיב בזה למאמינים, אולם למפקפקים עלינו להודיע ולהעמיד שדבר זה הוא מיסודי ועיקרי אמונת ישראל, וכל רעיון ‘שכר ועונש’ מבוסס על מעורבות ה’ בפרטי הנהגת העולם, וכל התורה הנביאים והכתובים מלאים מכך. ואף שאין שכר המצוות וכן החטאים משולם בעולם הזה, היינו שאין העולם הזה החולף מספיק לשלם בו את הגמול שהוא נצחי, אך בוודאי שאנו מאמינים שהטובה והרעה בעולם הזה באה כגמול להליכתו של אדם בעולם הזה בדרכי הצדיקים או להיפך, והשלמת הגמול תבוא בעולם הבא, ובלי אמונה זאת תפוג תורה, ואדם כזה חסרה לו עיקר צורת היהודי שלו ועמידתו ביראה מול קונהו ואדונו.

וזה כל תוכן תפילותינו, שאנו מבקשים שינהג ה’ עמנו בחיי היום יום לטובה. ואמנם עניין התפילה ושינוי ההנהגה בעקבותיו, הוא דבר שצריך ביאור רחב, שבעז”ה יבוא בהמשך. אולם הבסיס שהנהגת החיים של כל אדם בעולם, מודרכת ומכוונת בכל עת מן השמים, זה יסוד מוסד הקודם לרעיון התפילה.

וכל ספר תהילים מיוסד על רעיון הבטחון, שאנו נושאים עינינו אל ה’ וסומכים עליו שישגיח על הצדיקים להצילם מפגעי הזמן, וינקם מהרשעים, ולא יאפשר להם לפגוע בצדיקים.

אלא שכל זה שייך רק לגבי בני אדם שלגביהם יש הנהגת שכר ועונש, אולם שאר הנבראים שלא שייך בהם שכר ועונש כיון שאין בהם דעת ובחירה, אין כל משמעות להשגחה תמידית עליהם.

ואכן כל הראשונים וכן ראשוני המקובלים כמו ה”רמ”ק” ו”שומר אמונים הקדמון” כתבו שאין השגחה פרטית על בעלי חיים וצומח ודומם, כלומר שהרי השגחה פרטית משמעותה מגמה ביחס לכל נברא לדאוג לצרכיו באופן פרטי, וזה שייך רק לנבראים שיש בהם הנהגת שכר ועונש.

אמנם שומה בפי הציבור שדעת הבעש”ט ותלמידיו שיש השגחה פרטית גם על בעלי חיים צומח ודומם, והנה אם הדבר נוגע ולו בעקיפין לצורך אדם מסויים, הרי זה מצד ההשגחה הפרטית עליו, ולכך מודים כולי עלמא, ורק באופן כשאין הדבר נוגע כלל לבני אדם, בזה אמרו הראשונים שאין השגחה פרטית.

אולם יש לבאר שמה שאמר הבעש”ט, אין הכוונה להשגחה פרטית במובן של יחס עם הנברא כמו שכר ועונש, כי מה שכר ועונש שייך בצומח ודומם, ולכן כתבו הרבה מפרשים ראשונים ואחרונים והדגישו שאין השגחה פרטית בבעל חיים. אלא כוונת הבעש”ט שיש משמעות מכוונת לכל תנועה וצורה שבבריאה שמבראשית עד סוף כל הדורות, כי כל פרט ולו יהא הפרט הקטן ביותר, הוא צורת הופעה של כבוד השי”ת, וכן מובא מהגר”א שכל מאורע הזעיר ביותר בבריאה, הכל מרומז בתורה.