יא. ההנהגה הקבועה והנהגת הנס והמדרגות שביניהם

סדר ההנהגה האמור, לפיו ה’ מנהיג את הבריות כפי גמול מעשיהם, שכר טוב לצדיקים, וגזירות רעות לרשעים, היא בתוך סדרי הטבע, למרות שאנו יודעים שה’ מתערב בפרטים, עדיין הכל ב’טבע’ שהרי כאמור ישנו מרווח מספיק לשינויי הנהגה למרות שהעולם מתנהג כסדרו, שהדברים מתנהלים כפי סדרי הטבע, אלא שהם מכוונים מלכתחילה על ידי מנהיג העולם אשר ידו לא תקצר מלהזמין את מטרותיו שמגלגל סיבות ועילות  גם בתוך סדרי הטבע, להוציא לפועל את גזירותיו.

שכן ה’ יתברך גם מנהיג כל הסיבות והמסובבים ומזמינם כפי רצונו גם בעניינים שנראים ‘מקריים’, ומטה לב מלכים ושאר בריות, ומזמין סיבות שונות לכל המאורעות והמהלכים. כגון שיזדמן יוסף לשוק בעת שהגיע שמעון שצריך לסחורתו ויהיה לו רווח מרובה. ויזדמן ראובן לתחנה ברגע שהאוטובוס הפליג ממנו ויוצרך להמתין זמן רב בעגמת נפש והפסד ממון. ושמעון בדיוק יצטרף לנסיעה שתארע בה תאונה. וכל שאר אלף אלפי רבבות מקרי בני אדם, מעשים רבים והמון בריות לאין תכלית. וכל אחד מהמאורעות הללו הוא טבעי והגיוני בדרכו של עולם ונדמה כאקראי, אך באמת הכל מכוון ומושגח כל רווח והפסד, ואפילו מידה מועטת של נחת רוח וצער, הכל בדקדוק ובתכנון מלמעלה.

[ובין האופנים השכיחים ביותר הוא שינוי לב מלכים ושרים ככתוב (משלי כא, א) ‘פלגי מים לב מלך ביד ה’ על כל אשר יחפוץ יטנו’, ובכלל זה כל שליט על החלטה, כגון פקיד המכס שהוא שר במקומו]. והנהגה זו היא הנקראת הנהגת “מידת הדין”, מפני שהיא מתנהלת על פי סדרי המשפט, להיטיב לצדיקים ולהעניש את הרשעים. וכמו כן היא מידת הדין בכך שהיא מוגבלת בסדרי הטבע שלא לחרוג מהם ולו במקצת.

והבאנו מהפסוקים שה’ מנהיג את העולם במשפט ובמישרים לפי מעשיהם, [ולפיכך הוא גם צופה ומביט על מעשי כל בני האדם, ושופט אותם, ולפי זה קובע את ההנהגה עמהם.] ונראה שזה דבר המתחייב מעצם שלימות ההנהגה האלוקית, כי בכדי שתהיה הופעה של הנהגה, צריך שיהיה סגנון מהלך אחיד שיהיה ניכר בו הנהגתו, כי אם היתה ההנהגה בלי סדר אין נראה בזה שום מלכות ורצון מסויים אלא נראה כהפקר, והנה הסגנון והמהלך הבסיסי של מלכות ה’ הוא הסגנון והמהלך של משפט וצדק.

[וזה החלק הרביעי בסדרי הנהגת ה’ כמו שמנינו לעיל. א. מחדש כל רגע כל מעשה בראשית [הן העצמים הקבועים והן כוחות התנועות]. ב. הנהגה בדברים קבועים מששת ימי בראשית. ג.  הנהגת דברים מתחלפים שאין להם משמעות של שכר ועונש, ולכן בהכרח שהשינויים נעשים בסדר אקראי. ד. הנהגת העניינים המתחלפים שיש להם משמעות שכר ועונש, ולכן צריכים קביעה והחלטה בכל עת. והיא מלכות ה’ המנהיגה את הכל, בה אנו עוסקים].

ועוד יש מדריגת הנהגה למעלה מארבעת המדריגות  והיא ההנהגה המיוחדת  מחוץ לחוקי וסדרי הטבע, הנקראת הנהגת ה”נס”. שניכר בהם להדיא מעורבות אלוקית במאורעות החיים בארץ. ובניסים עצמם ישנן כמה חילוקי מדרגות שיש נפלאות ונוראות גדולות כמו קריעת ים סוף וירידת המן  ומים מן הסלע במדבר, שה’ מחולל מאורעות היוצאים לגמרי מחוקי הטבע, ובהם היה ניכר בעליל ונגלית לעין כל יד ה’ המחוללת את המעשים. ויש מאורעות שהם נחשבים נס אולם אין בהם פלאים עצומים כל כך, כמו המכות הראשונות במצרים, שהרי מה שהיאור נעשה דם ושרץ צפרדעים אינו “מנוגד” לחוקי הטבע, אלא שהם התרחשויות נדירות מאד, שכשהם מתרחשים בהיקף גדול כל כך ובעת מיוחדת ולאחר התראה, זה נס בהכרח.

ובין הנס הגמור והגלוי להנהגת המשפט שכולו טבע בהכוונה שמיימית, יש אין  סוף מדריגות שראשיתם נקרא נס נסתר, ומעליהם מדריגות של נסים יותר ויותר גלויים. ודוגמא לזה הוא “נס פורים”, שאין מפורש שם שום נס של חריגה מסדרי הטבע,  והרמב”ן האריך בזה בכמה מקומות בפירושו על התורה, והמפורסמים ביותר הם דבריו בסוף פרשת בא: (שמות יג, טז) ‘ומן הנסים הגדולים המפורסמים, אדם מודה בנסים הנסתרים שהם יסוד התורה כולה, שאין לאדם חלק בתורת משה רבינו עד שנאמין בכל דברינו ומקרינו שכולם נסים אין בהם טבע ומנהגו של עולם, בין ברבים בין ביחיד, אלא אם יעשה המצות יצליחנו שכרו, ואם יעבור עליהם יכריתנו ענשו, הכל בגזרת עליון’.

ורבים סבורים שכוונת הרמב”ן בדברו ‘ניסים נסתרים’ הכוונה לפעולות הטבע, כמו כח המשיכה שחפצים נופלים מלמעלה למטה, ועצם המציאות והחיים וכו’. שגם הם פעולות ה’ והם ניסים נסתרים. אבל כשנעיין היטב בהמשך דבריו, נראה בבירור שכוונתו להנהגה המכוונת בתוך סדרי הטבע המכוונת ומסבבת את העניינים לטובתם של ישראל כשהם זכאים לכך, שזה מגיע לדרגה של נס נסתר. כי פעולות הטבע הם כמובן פעולות ה’. אבל אינם ‘נס’ גם לא ‘נס נסתר’, כי אם ‘טבע’, אלא שגם ‘הטבע’ גימטריא ‘אלוקים’.

ומה שכתב ‘כל דברינו ומקרינו’, ‘כולם נסים’ היינו כל מעשי עם ישראל והצלחתם [או הפכם ח”ו], אלו נסים נסתרים כמו נס פורים.

[ומה שאומרים בברכת מודים ‘על ניסיך שבכל יום עמנו’. צריך לבאר שהכוונה להנהגות בתוך הטבע המכוונות להצלתנו ולטובתנו, הלא הם ‘הנסים הנסתרים’, שהרי הטבע אינו נס, ואילו הניסים ממש, הרי אין לומר בהם ‘שבכל יום עמנו’, וכמו שאמרו ‘לאו בכל יומא מתרחיש ניסא’].

ומסביב לעניין זה התקיימה כל המערכה בהקדמה ליציאת מצרים, שמאז בריאת העולם ניהל הקב”ה את עולמו בסדר הרגיל, בדרך הטבע ובמידת הדין, והקב”ה בדברו עם משה לפני יציאת מצרים הודיע לו שרצונו באותה שעה לגלות  אופן הנהגה מחודש שלא היה עד אז,  [וזה תוכן הפסוקים בתחילת פרשת וארא] שתתחיל מעתה הנהגת הנסים הגלויים בכדי להציל את בני ישראל. ועל ידי כך תתהווה מציאות מחודשת של עם ישראל, מציאות התלויה בגילוי האלוקי של הנהגת הנסים.